נתנאל נראה הרבה יותר עירני. נראה שהוא עדיין ישן כשעה בכיסאו אחרי שנת הצהריים שלו. זה מוזר. יתכן שהוא לא ישן כלל אחר הצהריים, אבל ברגע שאנחנו מכינים אותו ומכניסים אותו לכיסאו, הוא ישן כשעה. אם נשים אותו בכיסא בשעה 16:00, הוא יישן עד השעה 17:00. אם נכניס אותו בשעה 17:00, הוא ישן עד 18:00. לא נראה שיש קשר בין מספר השעות שישן במהלך הצהריים אחר הצהריים לבין השעה שעליו לישון בכיסא.
מישהו נתן לנתנאל סל עטוף צלופן. הנחתי אותו על שולחנו ואמרתי לו לפתוח אותו. הוא ניסה ביד שמאל. זה היה מתסכל כי הסל המשיך לנוע. הצעתי לו לנסות להשתמש ביד ימין. הוא ניסה, אבל עדיין הייתי צריכה להעביר את יד ימין למקום הנכון.
בסל הייתה שקית קפה. אמרתי לנתנאל שהתיק הוא קפה ושאלתי אם זה בשבילי. הוא הושיט את אצבעו, שמשמעותה "לא". שאלתי אם זה לאבא, הוא נתן אגודלים, וזהו "כן". פירושו של אינטראקציה קטנה זו הוא שהוא שומע, מבין וזוכר מלפני הפציעה. מעודד מאוד.
נתנאל אוהב להאזין למוזיקה. חבר שלו מטפל במוזיקה. נתנאל מנענע טמבורין לקצב השיר, מכה על תוף ולומדת תווים על ידי לחיצה על מקשים במקלדת. מדהים לראות.
אנו עובדים על כך שהוא ירים את ראשו לפרקי זמן ארוכים יותר. נראה שהוא מתחזק. עדיין צריך לזכור אותו, אך הוא זקוק פחות לבקשות.
מדי שבוע הוא מקבל זריקה נוספת להגדלת גודל הבלון המשמש להרחבת העור בקרקפתו. זה לא אמור לפגוע, אבל נראה שהוא באמת סובל מכאבים כמה ימים אחרי ההליך, וזו הסיבה שאנחנו נותנים לו משככי כאבים. אני חושבת שהבלון גם מרגיש לו מצחיק. הוא כל הזמן מנסה לגעת בזה. יש לו לפחות חודשיים נוספים של זריקות שבועיות לפני שהם יבצעו את ניתוח המוח. אני מקווה שיהיה קל יותר ככל שיעבור הזמן.
בשבוע הבא יתקיים משפט המחבל. הוא הודה בפשעו. הציעו לנו להעיד, אמרתי שאצהיר. זה מאוד התנקז מבחינה רגשית לחשוב מה לומר ולתרגל, אבל אני מקווה שמה שאני אומר יעזור להחזיק את הנאשם בכלא הרבה זמן רב וממושך.